טוב, עברתי מקום.
אולי הסתירו לי, אולי הפריעו לי
אולי סתם שיעמם לי...
החלטתי לקחת איתי כמה רשומות ישנות
קריאה (חוזרת) מהנאה.
יש אנשים שקמים בכל בוקר באמונה מלאה שבגלגול הקודם קודם שלהם הם היו:
רוזנת, נסיך, דוכס, אחיין שני של לואי ה-14, או איזה קפיטן מפורסם בצי הסוחר הספרדי.
אני, עוד לא ממש החלטתי אם להאמין בגלגול נשמות או לא,
אבל דבר אחד אני יודע בביטחה, אם יש גלגול נשמות, בגלגול הבא הייתי רוצה לחזור
כחלון ראווה. לא, לא סתם חלון ראווה, חלון של לואי ויטון.
יסלח לי לואי, (ומאות אלפי היפניות שצועדות עם תיקי הלואי ויטון שלהם "Simemasen")
אבל זה לא בגלל התיקים, הנעליים, הבגדים, המשקפיים או כל האקססוריז האחרים.
זה בגלל החשיבה, היצירה והרעיונות המטורפים,הירידה ההיסטרית לפרטים, הדיוק והעושר,ההשקעה האין סופית.
בכל חלון של ויטון (סליחה לואי, אני מרגיש שאנחנו כבר חברים), בעבר ובהווה
יש את הכיף הזה של לעמוד באמצע הרחוב/הקניון ופשוט לבהות בהערצה.
אפשר גם להרגיש את האהבה וההנאה של צוות המעצבים של ויטון.
רקע נקי, מלווה בדומיננטיות של צבע או טקסטורה מעניינת
אבל לא כזו שתגנוב את ההצגה וכמובן...
סיפור מעניין בקידמת החלון כאשר המוצר הוא הגיבור.
ואם מישהו נחת במקרה הרגע מעולם אחר ולא הבין שמדובר במותג יוקרה,
עכשיו זה כבר ברור, לא???
היופי לא נגמר פה, סוד נוסף להצלחה
(טוב כמובן פרט למוצרים השווים, אך לא לכול נפש) הוא האחידות.
בעודי מצלם את החלון האחרון בכיכר המדינה, עשו את אותו הדבר רוברטו/מנצ'לו/סופיה במילאנו
עם אותו החלון.
ואני מניח שאותו חלון כיכב גם במקומות נוספים בעולם,
בתוספת אדפטציות קלות לשווקים המקומיים.
כיכר המדינה (ליד כיכר מילאנו)
מילאנו (ממש לא ליד כיכר המדינה)
טוב, אני לא יודע אם זה בגלל הפוסט או לא אבל פתאום גם לי בא
תיק של לואי, חייב לרוץ למכור כלייה.
Window Man- מציל אתכם מחלונות רעים.
אולי הסתירו לי, אולי הפריעו לי
אולי סתם שיעמם לי...
החלטתי לקחת איתי כמה רשומות ישנות
קריאה (חוזרת) מהנאה.
יש אנשים שקמים בכל בוקר באמונה מלאה שבגלגול הקודם קודם שלהם הם היו:
רוזנת, נסיך, דוכס, אחיין שני של לואי ה-14, או איזה קפיטן מפורסם בצי הסוחר הספרדי.
אני, עוד לא ממש החלטתי אם להאמין בגלגול נשמות או לא,
אבל דבר אחד אני יודע בביטחה, אם יש גלגול נשמות, בגלגול הבא הייתי רוצה לחזור
כחלון ראווה. לא, לא סתם חלון ראווה, חלון של לואי ויטון.
יסלח לי לואי, (ומאות אלפי היפניות שצועדות עם תיקי הלואי ויטון שלהם "Simemasen")
אבל זה לא בגלל התיקים, הנעליים, הבגדים, המשקפיים או כל האקססוריז האחרים.
זה בגלל החשיבה, היצירה והרעיונות המטורפים,הירידה ההיסטרית לפרטים, הדיוק והעושר,ההשקעה האין סופית.
בכל חלון של ויטון (סליחה לואי, אני מרגיש שאנחנו כבר חברים), בעבר ובהווה
יש את הכיף הזה של לעמוד באמצע הרחוב/הקניון ופשוט לבהות בהערצה.
אפשר גם להרגיש את האהבה וההנאה של צוות המעצבים של ויטון.
רקע נקי, מלווה בדומיננטיות של צבע או טקסטורה מעניינת
אבל לא כזו שתגנוב את ההצגה וכמובן...
סיפור מעניין בקידמת החלון כאשר המוצר הוא הגיבור.
ואם מישהו נחת במקרה הרגע מעולם אחר ולא הבין שמדובר במותג יוקרה,
עכשיו זה כבר ברור, לא???
היופי לא נגמר פה, סוד נוסף להצלחה
(טוב כמובן פרט למוצרים השווים, אך לא לכול נפש) הוא האחידות.
בעודי מצלם את החלון האחרון בכיכר המדינה, עשו את אותו הדבר רוברטו/מנצ'לו/סופיה במילאנו
עם אותו החלון.
ואני מניח שאותו חלון כיכב גם במקומות נוספים בעולם,
בתוספת אדפטציות קלות לשווקים המקומיים.
כיכר המדינה (ליד כיכר מילאנו)
מילאנו (ממש לא ליד כיכר המדינה)
טוב, אני לא יודע אם זה בגלל הפוסט או לא אבל פתאום גם לי בא
תיק של לואי, חייב לרוץ למכור כלייה.
Window Man- מציל אתכם מחלונות רעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה